בפני תביעה כספית בגין נפילת עץ על רכב.
לטענת התובעים, נפגע רכבו של התובע 1 (
להלן: "שיטרית"), המבוטח אצל התובעת 2 (
להלן: "הראל"), מעץ שנפל על הרכב בעת שחנה ברחוב מגד 1 בפרדס-חנה, שבתחומי הנתבעת.
לטענת התובעים, נפילת העץ והנזק הנטען שנגרם לרכב, מקורם ברשלנות הנתבעת בטיפול ובתחזוקת העץ. לטענתם אחראית הנתבעת גם מאחר והנזק נגרם על ידי עץ, שהנו דבר מסוכן שבשליטת ו/או באחריות הנתבעת.
הנתבעת מכחישה את טענות התובעים.
לטענת הנתבעת, היא מטפלת באופן שוטף בעצים הנטועים בשטחה, ובין היתר מתייעצת עם קרן קימת לישראל (
עמ' 5 שו' 9-10), לא היו סימנים מוקדמים לקרות האירוע ולכן לא הופרה חובת הזהירות.
לטענת הנתבעת, עץ אינו מהווה "דבר מסוכן" כהגדרתו בחוק.
הנתבעת טוענת גם כי האירוע הנטען נגרם מכוח עליון, כמשמעותו בסעיף 64(1) לפקודת הנזיקין, באופן המנתק את הקשר הסיבתי שבין קריסת העץ לבין מעשיה או מחדליה הנטענים של הנתבעת.
בדיון שבפניי שמעתי את שיטרית מטעם התובעים, ואת מר אורי נסימי, ראש צוות גינון אצל הנתבעת. מתצהיר ומעדות התובע עולה, כי הוא כלל לא נכח במקום בעת האירוע, אשר קרה לטענתו בלילה.
לאחר ששמעתי את טענות הצדדים אני מורה על דחיית התביעה.
כבכל תביעה נזיקית, יש לבחון את קיומה של חובת אחריות, מושגית וקונקרטית, כלפי הניזוק.
אין מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של הרשות המקומית כלפי עובר אורח ומכוניות החונות בשטחה בכלל זה.
השווה: ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז (3) 757.
ואולם, קיומה של חובת זהירות קונקרטית אינה נקייה מספקות במקרים כגון המקרה שבפניי.
כל פסקי הדין הדנים בנפילת עץ, ובכלל זאת פסק הדין אליו הפנו התובעים, קובעים, כי קיומו של עץ, כשלעצמו, אינו מהווה דבר מסוכן. רק במקרים חריגים הוטלה אחריות על הרשות המקומית, כאשר הוכח, כי אותו עץ ספציפי שקרס, היה מסוכן ומועד לפורענות וביכולת הרשות המקומית היה לצפות כי יקרוס. כלומר, כאשר הוכחו נסיבות בהם ניתן וצריך היה לצפות את אפשרות הפגיעה, וזאת בשים לב לנתונים שהיה בהם כדי להעיד על מסוכנות ועל אפשרות התרחשות האירוע התאונתי.
כך נקבע בפסק הדין אליו הפנו
התובעים,
תא"מ 20666-09-11 נכסי כלל חברה לביטוח בע"מ נ' עירית כפר סבא (פורסם בנבו, ניתן ביום 04.04.12):
"
נכון הוא שאין לראות בעץ כשלעצמו "דבר מסוכן", והדבר אף נקבע בהלכה פסוקה. אולם מעדותו של עד ההגנה עולה כי המדובר בעץ בעל תרמילים כבדים, ולדידי הסכנה דוקא צפויה...
הנתבעת ערה לבעייתיות של העץ מסוג דא, שהרי העץ הינו בעל תרמילים כבדים, כך שנפילת העץ הייתה צפויה. ניתן היה למנוע את נפילת העץ בנקיטת אמצעי זהירות סבירים, ונראה שלא היה די בגיזום קל".
בת"א (חיפה) 1108/01 נמפוניאשיץ נ' עירית חיפה ואח', מצא בית המשפט כי התקיימה חובת זהירות קונקרטית, בין היתר לאור הממצאים העובדתיים שם, לפיהם המקום בו ארעה התאונה היה מועד לפורענות, כפי שהתברר מדוחות שהתייחסו לנפילת ענפים בשנתיים שקדמו לארוע ובשל מאפייני העץ הקונקרטי בו דובר, שהוגדר ע"י המומחים שם כעץ מסוכן המצריך גיזום לעתים תכופות.
בע"א 3021/95 גרניבלט נ' בי"ס חקלאי תיכון עיינות, נדונה תביעתה של תלמידת בי"ס, שרגלה נכרתה כתוצאה מקריסת גזע עץ משני של עץ חרוב, שניצב על אם הדרך במקרקעין של בית הספר. בית המשפט המחוזי שם דחה את התביעה ואולם בית המשפט העליון הפך קביעה זו, וקבע כי בנסיבות המקרה שם, לנוכח סוג העץ, גילו, אורכו, כובד ענפיו והיותו מועד להיות מותקף ע"י מזיקים ופטריות כפי שארע בפועל, כמו גם קיומם של חורים וסדקים שנתגלו בעץ ואפשרו שם את ההערכה בדבר היותו חלול מבפנים עד כדי סכנת שבר וקריסה, וכאשר בית המשפט שוכנע כי הנהלת בית הספר ידעה בפועל על כל הנתונים האלה לאחר שאלה הובאו בפניה ע"י מי שהועסק על ידה בגיזום העצים.